האתגרים האמיתיים בשימוש בחיממים באור אינפרא-אדום ארוך מאוד
אם אתם מנסים לחמם טונל של זכוכית, אתם מגלים מהר מאוד שאי אפשר פשוט לקנות להבה ארוכה יותר ולחשוב שזה יספיק.
כשעוברים את גובה ה-2 מטרים, הפיזיקה עובדת נגדכם. יש שני בעיות עיקריות: הלהבות נשחקות תחת החום העצום, והמתח החשמלי יורד. אם לא פותרים את הבעיות האלו, יהיה לכם זכוכית לא אחידה, וזה יגרום לבזבוז הרב של זמן.
הבעיה של 2 המטרים
הבעיה עם להבות אינפרא-אדום רגילות היא שכשהן נהיות חמות מאוד, החלק האמצעי של הלהבה נוטה להתעקם. זה דומה לחתיכת פלסטיק שנשארת בשמש זמן רב מדי. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בקוורץ בעל דפנות עבות. זה גורם ללהבה להישאר ישרה, גם בתנאים קיצוניים.
אבל יש עוד בעיה – אם משתמשים במעגל חשמלי אחד בלבד, הקצוות של הלהבה יהיו קרים יותר מהחלק האמצעי. זו בעיה גדולה לשליטה באיכות. אנו פותרים זאת על ידי שינוי האופן בו החוטים מסודרים בתוך הלהבה – כך שהחום יהיה אחיד מהקצה לקצה.
הגדרת המיקום הנכון
רוצים שהחום יהיה אחיד בכל האזור – בלי פערים, בלי אזורים קרים. זה אומר שהלהבות צריכות להיות ממוקמות קרוב זו לזו. אבל החיבורים החשמליים הם הבעיה העיקרית. אנו משתמשים בחיבורים חזקים, כי בסופו של דבר, התנאים באזורים אלו קיצוניים. צריך ציוד שיוכל לעמוד בתנאים האלו, בלי להתקלקל.
חשוב גם לשים לב למקור החשמל. טור של 2 מטרים דורש כמות עצומה של זרם. אם המתח החשמלי אינו מספיק, יהיה ירידה באיכות החימום.
הקונספציות שצריך לקחת בחשבון
להבות אלו פולטות הרבה אנרגיה, אבל הן גם כבדות מאוד. אי אפשר פשוט לתלות אותן ולקוות לטוב. צריך מערכת תמיכה חזקה, אחרת הקוורץ עלול להישבר.
בנוסף, יש גם את בעיית התחזוקה. החום הגבוה פוגע במחזירי החום. בין אם משתמשים בזהב או אלומיניום, צריך לשמור עליהם נקיים. אם הם נהיים מלוכלכים או עשויים להישרף, החום לא יחזור לזכוכית – הוא פשוט ייעלם.
ניקוי תקופתי יכול לעזור מאוד לשמור על היעילות של הלהבות.