המאבק להתאים גלי אינפרא-אדום בעלי עוצמה גבוהה לשימוש בתיקון זכוכית במכשירים ניידים
כשמנסים להכניס מחמם גלי אינפרא-אדום לתוך מסגרת התיקון של מכשיר נייד, צריך להילחם על כל מילימטר אחד. זו משימה קשה – יש שטח מוגבל ואספקת אנרגיה מוגבלת, כך ששימוש ברכיבי חימום גדולים אינו אפשרי.
כדי שזה יעבוד, אנו משתמשים בנורות קוורץ בעלות גלים קצרים. הן מספקות את האנרגיה התרמית הדרושה כדי להמיס את חרוזי הזכוכית, מבלי ששאר המסגרת יישרף.
התמודדות עם אספקת האנרגיה
כדי לקבל עוצמת חימום גבוהה מנורה קטנה, צריך למצוא איזון בין צפיפות החוטים לבין איכות הקוורץ. כך ניתן להגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד ולקבל את האנרגיה התרמית המרבית.
אך יש בעיה – במכשירים ניידים, אנו מוגבלים על ידי היכולות של יחידת האנרגיה הניידת. עלינו לבחור את המתח והעוצמה הנכונים כדי להגיע במהירות לטמפרטורה הנדרשת. אם נעשה זאת בצורה לא נכונה, החוטים עלולים להישרף או המסגרת עלולה להינזק. צריך למצוא את האיזון הנכון בין עוצמת החימום לבין היכולת לקרר את המערכת.
בחירת הרכיבים הנכונים
בדרך כלל אנו משתמשים בצינורות קוורץ עם הלוגן. למה? מכיוון שההלוגן מאפשר לנורות לעבוד לאורך זמן. אף אחד לא רוצה להחליף את רכיבי החימום כל כמה שבועות.
לגבי החיבורים, אנו משתמשים בטרמינלים קומפקטיים ועמידים לרטט. אם החיבורים נהיים לא יציבים, עלולה להיווצר קשת חשמלית, שעלולה להרוס את המערכת.
הפשרות
גלי אינפרא-אדום בעלי גלים קצרים יעילים מאוד – הם פועלים באופן מיידי. אך האנרגיה הגבוהה שהם מספקים יוצרת הפרש טמפרטורות גדול. אם לא מגנים על המסגרת, החום עלול לעבור לידיים או למסגרת עצמה, מה שי�גרום לנזק למי שאוחז במכשיר.
לכן אנו משתמשים במגנים מזהב או אלומיניום, שמחזירים את גלי האינפרא-אדום חזרה אל חרוזי הזכוכית. בלי מגנים כאלה, אנו מבזבזים 30% מהאנרגיה שלנו על חימום האוויר סביבנו.